ad1
טכנולוגיה

לקח מפרשת הסלמונלה: יש לחייב מפעלים בחוק לעבור לתעשייה 4.0

פרשת הזיהום שנתגלה במפעל שטראוס, שהביא לסגירתו לשלושה חודשים, היא, בין היתר, תוצאה של העדר יישום מלא ונכון של תעשייה 4.0. מערכות בקרה ואוטומציה שקיימות במפעל לא פעלו ולא נבדקה תקינותן. בנוסף, לא היו בחברה התרעות על כך, וכשהן קרו – זה כבר היה מאוחר מדי.

אי היישום כמו שצריך של תעשייה 4.0 בשטראוס, שסייע להביא לזיהום הסלמונלה, הוא דבר מדאיג, אולם מה שצריך יותר להדאיג הוא שההתנהגות שהובילה לתקלה שקרתה לא ייחודית לחברה, אלא יכולה לקרות ברבים מאוד ממפעלי התעשייה בארץ, ובכלל זה מפעלי מזון. זאת, בין היתר, מאחר שמחצית מהמפעלים בישראל לא משקיעים בתעשייה 4.0, שהיא המעטפת הכוללת לאוטומציה ולחדשנות בענף. הנורה האדומה הזאת בוהקת בכל שנה בכנסי תעשייה 4.0 שאנחנו בקבוצת אנשים ומחשבים מפיקים כבר כמעט עשור.

עובדה זו משליכה על הרבה תחומים: קושי להתמודד בתחרות, עלויות ייצור גבוהות, שבחלק מהמוצרים מביאה לעלייה ביוקר המחיה, ובמקרים מסוימים אף קריסת מפעלים.

אילן אלתר, מנכ"ל אלתר-נט.

אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט. צילום: ניב קנטור

אבל, כפי שציין אילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט ויועץ לתעשייה 4.0, כאשר זה קורה במפעל מזון גדול כמו זה של שטראוס, ששם דווקא כן משקיעים בתחום, עולות שאלות נוספות, מעבר להתנהלותה של החברה: היכן היה הפיקוח הממשלתי? כיצד ייתכן שבביקורות שנעשו, אם נעשו, לא גילו תקלות במערכת בקרת הייצור, שהיא חלק מהתעשייה 4.0? ומשהפיקוח לוקה בחסר בכל הנוגע ליצרנית מזון מובילה בישראל כמו שטראוס, האם זה קורה גם בחברות אחרות? אני לא חושב שתורם גבה כלשהי במידה שיתגלה שכן.

אחד הלקחים החשובים מפרשת הסלמונלה במפעל שטראוס

על פי התקנות והחוקים הנוכחיים, משרד הבריאות, שהפיקוח על מפעלי המזון נמצא תחת אחריותו, לא מפקח על המערכות הרלוונטיות שקיימות במפעלים, ואם כן, הוא לא מחייב אותם להשקיע במערכות בקרה חדשניות, שימנעו תקלות כמו זו שקרתה בשטראוס.

יש צורך לייצר מצב שמעבר לתעשייה 4.0 יהיה תנאי לקבלת אישור להקמת מפעל חדש, ושמפעלים קיימים יחויבו להתקדם לשם. הלוקסוס שכל מפעל יכול לבחור האם להתחדש או לא לעשות זאת לא יכול להימשך

זה צריך להיות אחד הלקחים המרכזיים שהרגולציה צריכה ליישם: להכניס את הנושא של תעשייה 4.0 למסגרת פיקוח רגולטורית. עדיף שזה ייעשה בהסכמה ובתיאום עם התעשיינים ובעלי המפעלים, כי המטרה פה היא לא ענישה אלא שמירה על בריאות הציבור, לפחות במקרה של מפעלי המזון. יש צורך ליצור מצב שמעבר לתעשייה 4.0 יהיה תנאי לקבלת אישור להקמת מפעל חדש, ושמפעלים קיימים יחויבו להתקדם לשם. הלוקסוס שכל מפעל יכול לבחור האם להתחדש או לא לעשות זאת לא יכול להימשך. כמו שבמגזרים חשובים כמו הבנקים, הפיננסים ותעשיית הרכב יש חובה להשקיע בחדשנות וטכנולוגיה, כך צריך להיעשות גם במגזר התעשייה.

שטראוס לא זכאית לצל"ש

העובדה ששטראוס מנהלת את המשבר בצורה נכונה, בעיקר תקשורתית – היא הודיעה על כך בזמן למשרד הבריאות, יידעה את הציבור כשקיבלה הוראה לעשות כך ולקחה אחריות – לא מזכה אותה בצל"ש. יש בציבור כאלה שכבר זיכו אותה בצל"ש מטעם עצמם, ואימצו את התשובה של הנהלת החברה, שטענה ש-"תקלות קורות".

נכון שתקלות קורות, אבל תקלות כמו זו שחוותה שטראוס לא צריכות לקרות. אילו ראשי החברה היו מגלים יותר ערנות ומודעות לשימוש בכלים ובטכנולוגיות תוצרת שהיו יכולות למנוע את התקלה הזו, ייתכן מאוד שהיא אמנם לא הייתה מתרחשת. למרבה המזל, התקלה לא פגעה בבריאותם של לקוחות, וזה עניין של מזל. המצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

השורה התחתונה: פרשת שטראוס, שנמצאת כעת בשלבי תחקיר והפקת לקחים, תרד בקרוב מסדר היום. החבאה חזקה מספיק כדי לעבור את המשבר. אבל הגורמים האחראים על בריאות הציבור חייבים לקחת את המקרה הזה ולתרגם אותו לפעילות רחבה בכל מפעלי המזון והגופים שהם אחראים עליהם רגולטורית, לבדוק את מצב החדשנות או חוסר החדשנות בהם ולרתום את כל מי שצריך כדי לסייע לאותם מפעלים להתחדש. לא צריך להמתין למקרה הבא של סלמונלה.

 

גם הרגולציה וגם המפעלים צריכים להסיק מסקנות.

הפוסט לקח מפרשת הסלמונלה: יש לחייב מפעלים בחוק לעבור לתעשייה 4.0 הופיע ראשון באנשים ומחשבים – פורטל חדשות היי-טק, מיחשוב, טלקום, טכנולוגיות

מאמרים דומים

Back to top button