לפי הלמ"ס הכל בסדר

איך המדד למחירים לצרכן השלילי מסתדר עם העליות שכולנו מרגישים היטב ואיך זה מסתדר עם עליות מחירי הדיור שכבר לא מאפשרות לרכוש דירה בלי להשתעבד לבנק לעשרות רבות של שנים?
אז הנה סיפור מעניין: בשנות ה-90 ישבה ועדה של כלכלנים וסטטיסטיקאים, שהחליטה לשנות את שיטת המדידה ולהוציא את מדד מחירי הדיור מחישוב האינפלציה של הלמ"ס. האינפלציה באותה שנה צנחה אז בבת אחת בעשרות אחוזים. במקום מחירי הדיור נכנס במדד מחיר השכירויות שהוא פחות תנודתי ביחס למחירי הנדל"ן.

במדידת האינפלציה מוסיפים עוד מניפולציה חביבה. היא נקראת: רגרסיה הדונית. המשמעות היא שהלמ"ס מעריכה שאנחנו מוכנים לשלם יותר על מוצרים, רק מכיוון שהם השתפרו מבחינת איכותם גם אם אין בחנויות כבר את המוצר הישן יותר. כך למשל מחשב חדש מבחינת הלמ"ס יחשב באותו מחיר של מחשב מדור קודם גם אם מחירו עלה.

המניפולציות על המדד הן כה רבות, עד שהסטטיסטיקן הראשי בזמנו בלמ"ס, פרופ' שלמה יצחקי, הודה באפריל 2012 בקולו ברדיו כי סל המחירים לצרכן שעל פיו נמדדת האינפלציה לא משקף את סל המוצרים של האזרח. אגב – יצחקי עצבן מאד בהתבטאויות שלו את הבוסים במשרד ראש הממשלה (אז עדיין נתניהו) כשהודה ש"במשך שנים הלמ"ס הוציאה נתונים לא נכונים" ושנעשו מניפולציות על מספרים.

הוא טען בין השאר שאין נתוני התפלגות רכוש במדינת ישראל כמו ברוב מדינות ה-OECD ככה שניתן יהיה לראות התפלגות ההון בעשירונים, כמה מניות, אג"ח וכו כי לטענתו נגיד בנק ישראל הורה לו "לא להכנס לזה". הסיבה לדבריו: "כי מעדיפים שלא יהיו נתונים. יותר נוח שאין נתונים".
עוד אמר יצחקי שבאוצר לא נותנים לו תקציב כדי שיביא נתונים יותר מהימנים. יצחקי פוטר אחרי 11 שנה בתפקיד בהודעת מייל שקיבל זמן קצר אחרי ההתבטאויות שלו. כמה מפתיע.

ואפרופו בנק ישראל – הצגת אינפלציה נמוכה שלא משקפת את המציאות, גם אם נניח שלא נעשתה בכוונת מכוון, בהחלט משרתת אותו. ניתן רק לדמיין את הכאוס שעלול היה להתחולל במדינה אילו רק היו מפרסמים את המדד האמיתי.
אינפלציה גבוהה הייתה מפעילה לחצים על בנק ישראל להעלות את הריבית כדי לייצב את רמות המחירים. עליית ריבית כזו עלולה הייתה עלולה להביא למשבר נדל"ני ופיננסי, כך על פי דוח של מחלקת המחקר של בנק ישראל

הפוסט לפי הלמ"ס הכל בסדר הופיע ראשון בהכלכלה האמיתית