העבר האפל של ארה"ב עם רפובליקת בננות
ניסיון ההפיכה של מיעוט קיצוני מטעם תומכי טראמפ והניסיון לעצור תהליך בחירת נשיא בעודו באיבו, גרם לרבים, כולל נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ורג' בוש לכנות את ארה"ב כ"רפובליקת בננות". לא רבים יודעים אבל צמד המילים הזה הוא כתם שחור גדול ומביש בהיסטוריה האמריקאית עוד הרבה מאד שנים לפני הכתם המביש שהוטל על הדמוקרטיה הגדולה בעולם אתמול. בפעם הקודמת זה לא נגמר בארבעה הרוגים אלא בטבח של ממש.
השנה היתה 1899 אז הוקמה חברת הפירות המאוחדת (UFC). מדובר היה בתאגיד רב לאומי שעיקר עיסוקו נסב סביב סחר בבננות ואננס. התאגיד העוצמתי ניצל את כוחו הכלכלי הרב כדי להשפיע בצורה שנויה במחלוקת על מנהיגי המדינות הטוטליטריות של אמריקה הלטינית באותה תקופה. ההשפעה באה אז לידי ביטוי בעיקר ביכולתו של התאגיד לחכור שטחי חקלאות עצומים באותן מדינות. מנהיגי אותם משטרים חשוכים אפשרו לתאגיד הפירות להעסיק אצלם כוח עבודה זול, חלקם בתנאי עבדות, ובתמורה זכו לסיוע צבאי אמריקאי וכספי שוחד רבים. כך יכל התאגיד לקבל בננות בזול ולמכור אותן ביוקר בצפון אמריקה ואירופה.
זו הסיבה אגב שמאז מדביקים למדינות נחשלות את הכינוי המפוקפק "רפובליקת בננות". למעשה חברת הפירות המאוחדת היתה כל כך חזקה, עד שיש הטוענים שהיא זו שניהלה בפועל את המדינות בהן פעלה, כשלצידה ממשלת בובות מושחתת.
בנובמבר 1928 נראה היה שפעילות התאגיד עומדת לחטוף מכה קשה ממקום לא צפוי. מגדלי הבננות הקולומביאנים החליטו לשים סוף לתנאי העבודה הלא אנושיים שלהם. המגדלים דרשו לקבל תנאי עבודה בסיסיים. בין הדרישות שהציבו היתה חתימה על חוזה עבודה מינימלי, הגבלת זמני העבודה ל- 8 שעות ביום ולשישה ימים בשבוע, וגם בקשה לקבל כסף בתמורה לעבודתם. עד אז הם קיבלו תלושים שיכלו לקנות איתם רק בחנויות של התאגיד האמריקאי. על מנת להשיג את התנאים האלה הם הכריזו על שביתה ללא הגבלת זמן. השותפים לשביתה הפכו בהדרגה לתנועת העבודה הגדולה ביותר שקמה בקולומביה עד אותה תקופה. בין השותפים לתנועה היה אפשר למצא חברים מהמפלגה הליברלית, כמו גם חברי מפלגות הסוציאליסטים והקומוניסטים.
משנמשכה השביתה איים הממשל האמריקאי על הממשל הקולומביאני בפלישה באמצעות חיל הנחתים אם זה לא יגן על האינטרס של תאגיד הפירות. כמו כן נוצר לחץ כלכלי על הממשל הקולומביאני בשל החשש שהתאגיד ינטוש את קולומביה. לבסוף החליטו נציגי השלטון לרמות את השובתים והביעו את הסכמתם לשבת למשא ומתן מולם. ב-6 לדצמבר באותה שנה התכנסו בכיכר העיר סינאגא, הקרובה לסנטה מריה,כ-3000 שובתים ובני משפחותיהם (כולל ילדים) וחיכו שנציגי השלטון יבואו לדבר איתם כפי שהובטח להם. בינתיים סביב הכיכר התמקמו חיילים קולומביאנים חמושים בתתי מקלע בפיקודו של הגנרל קרלוס קורטז וארגאסו.
החיילים כרזו לשובתים להתפנות בתוך 5 דקות מהכיכר אחרת ירו בהם. מדובר בטווח זמן שהיה ידוע מראש כבלתי אפשרי על מנת לסיים פינוי כיכר מלאה באלפי אנשים. כעבור 5 דקות מימשו החיילים את האיום, והחלו לפתוח באש חיה על השובתים, כאשר לפי מספר דיווחים משחתת אמריקאית פיקחה על הפעולה מהים. מספר ההרוגים הרישמי שדווח אז עמד על 47, אולם מהתכתבויות שנחשפו מאוחר יותר בין השגריר האמריקאי בקולומביה למזכירות המדינה האמריקאית, כתב השגריר: "אני מתכבד לדווח שמספר הפורעים שנהרגו על ידי הצבא הקולומביאני חצה את ה- 1000". היסטוריונים אחרים טוענים שנהרגו 2000. את המספר הסופי כנראה שלעולם לא נדע שכן הגופות הושלכו לים.
היו אלה מנקודות השפל הגדולות של ארה"ב בהיסטוריה הקשורות ליחס המעצמה כלפי רפובליקות בננה. אולי ההשוואה שהפכה את ארה"ב לרפובליקת בננות השבוע היתה מאין סגירת מעגל של צדק פוטאתי לתהליכי עבר.
הפוסט העבר האפל של ארה"ב עם רפובליקת בננות הופיע ראשון בהכלכלה האמיתית
