המחקר שמוטט את התאוריה הכלכלית הפופולרית בעולם

הבשורה הניאו-ליברלית אומרת כי הפחתת מיסים על העשירים ועל התאגידים הגדולים תועיל בסופו של דבר לכולם על ידי הגברת הצמיחה הכלכלית והפחתת האבטלה. התומכים בהפחתות המיסים לעשירים ולתאגידים הגדולים טוענים כי הפחתות מיסים אלו יגרמו לאנשים העשירים להשקיע יותר שעות ומאמץ בעבודה, ולתאגידים להגביר את הפעילות הכלכלית.

למרות שיש כמות לא מבוטלת של גופי מחקר אקדמיים השוללים את הרעיון שהעשירים והתאגידים הגדולים צריכים להיות הראשונים בתור לקבל הפחתות מס, הרי שהתיאוריה של 'הטפטוף למטה' עדיין מקובלת.

מחקר חדש שניתח את מדיניות המס ב -18 מדינות במהלך 50 השנים האחרונות מגלה כי המבקרים את תיאוריית ה'טפטוף למטה' צדקו.  קיצוצי המס על העשירים והתאגידים הגדולים הגדילו ומגדילים את אי-השוויון, אולם לא הזניקו צמיחה כלכלית ולא צמצמו את האבטלה. הרווחים האמיתיים מהגישה הימנית הניאו-ליברלית למיסוי הם הסופר-עשירים.

השפעת הכסף על העשירים

לא צריך להיות כלכלן או חוקר או לקרא מאמר אקדמי כדי להבין את המופרכות בטענה כי הפחתת המס לאנשים עשירים ולתאגידים היא אסטרטגיה יעילה במיוחד בכל הנוגע לפעילות כלכלית.  צריך שכל ישר. כלכלת הטפטוף למטה מנוגדת לשכל הישר ואינה עובדת. הדרך הטובה ביותר להמחיש זאת היא פשוט לחשוב מה עושה אדם עשיר כאשר מפחיתים לו את המס. 

אדם עשיר, בהגדרה, אינו 'זקוק' או 'צריך' כסף נוסף (לפי פרשנות רציונאלית למילה 'צורך').  ודאי שאדם עשיר מהעשירון העליון לא 'צריך' את הכסף הנוסף הזה כדי לקנות אוכל או מצרכים בסיסיים. אפשר להניח בסבירות גבוהה, שכל הוצאה נוספת תהיה על פריטי יוקרה, או שיש סיכוי טוב שהכסף יושקע בהשקעות פיננסיות ובשוק ההון.

הרעיון, או המיתוס, שחלק מהכספים האלו יועבר להשקעות קפיטליות בציוד לייצור, או לטיפוח חדשנות טכנולוגית אשר ייצרו מקומות עבודה נוספים, הוא רעיון מופרך. כאילו שכל מי שעשיר הוא גם בעל עסק או שהוא מעסיק אנשים, או שהוא בעמדה בה הוא ישכור אנשים, או שהוא יעסוק במחקר ופתוח, או שיקנה מכונות לייצור.

גם הפחתת מס לתאגידים הגדולים לא מובילה להשקעות פרודוקטיבית יותר. למעשה, לתאגידים הגדולים היה כסף, והיום יש עוד יותר כסף. אפילו יותר כסף ממה שהם צריכים למחקר ופיתוח ולהשקעות. עדות לכך היא שהתאגידים משלמים משכורות עתק הולכות וגדלות למנהליהם, וקונים את המניות שלהם בחזרה. באופן דומה, חברות השקעות פרטיות יושבות ביחד על מאות מיליארדי דולרים שאינם מנוצלים, כמו התחייבויות משקיעים שהחברות לא דרשו מהמשקיעים לממשן. מיליונרים ומיליארדרים משקיעים את החלק הארי של כספם בהשקעות פיננסיות בבורסות ולא בכלכלה האמיתית.

רכישות המניות שלהם בחזרה ע"י התאגידים, מנפחות את הרווח למניה, את מחירי המניות ואת הבונוסים למנהלים הצמודים למחיר המניות. העשירונים העשירים הם אלו שמחזיקים ברוב המכריע של המניות, והם שיכולים לקנות יותר מהמניות כשיש להם כסף נוסף בזכות מסוי נמוך יותר. בונוסים הצמודים למחיר המניות הם לרוב נחלתם של מנהלים שהם כבר עשירים. ולבסוף הורדת מס רווחי ההון מביאה להיזון חוזר בעושר וגורמת לאי השוויון לגדול בקצב מהיר יותר.

הדו"ח שמערער את כל תאורית הטפטוף למטה

דוח מחקר שפורסם החודש על ידי דייוויד הופ מבית הספר לכלכלה בלונדון ווג'וליאן לימברג מקינג'ס קולג' בלונדון, בשם 'ההשלכות הכלכליות של קיצוצי מס גדולים לעשירים'  בוחן נתונים ממדינות ה- OECD, כולל בריטניה וארה"ב.

הופ ולימברג ניתחו בין השנים 1965 ל -2015 הפחתות מס גדולות לעשירים ב -18 מדינות שהן חלק מהארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי. בתוכן ארה"ב, יפן ונורבגיה.

הדוח מצא כי חמשת העשורים האחרונים התאפיינו בירידת מיסים על העשירים בכלכלות המתקדמות, כאשר ההכנסות הגבוהות עלו במהירות מאז שנות השמונים – וככל שהן גדלו, הונהגו יותר הפחתות מס לעשירים.

לפי המאמר, הפחתות מיסים לעשירים ב -18 מדינות מועילות בעיקר לעשירים. לרוב המכריע של האוכלוסיות במדינות אלה אין הרבה מה להראות כתוצאה מהפחתות מס אלו, כיוון שהתוצאות של הורדת המיסים על העשירים לא גרמו לשיפור ביצירת מקומות עבודה או לשגשוג ברחבי החברה.

"המחקר שלנו מראה שהטיעון הכלכלי לשמירת רמת מיסים נמוכה על העשירים הוא טיעון חלש. הניתוח שלנו מגלה ראיות חזקות לכך שהפחתת מיסים על עשירים מגדילה את אי-השוויון בהכנסות, אך אין לה השפעה על הצמיחה או האבטלה. הפחתות מס משמעותיות לעשירים מאז שנות השמונים הגדילו את אי-השוויון בהכנסות, עם כל הבעיות שאי שוויון זה מביא, ללא עליות מקזזות בביצועים הכלכליים" – נכתב בדו"ח.

העולם לא זקוק ליותר כסף להשקעות. הממשלות זקוקות להכנסות גבוהות יותר כדי להלחם בקורונה. העולם זקוק להכנסות גבוהות לעובדים רגילים, למעבר לכלכלת צמיחה נמוכה או ללא צמיחה כדי להפחית את הלחץ על הביוספרה, ולמאבק בשינוי האקלים ובהתחממות כדור הארץ.

בישראל פועלים הפוך

למרות ההוכחות שהפחתות מס לעשירים אינן מביאות לצמיחה כלכלית ותעסוקה, הצמרת הכלכלית בישראל ובקרב מקבלי ההחלטות עדיין תומכת ברעיון של 'הטפטוף למטה' והפחתות מס.  גופים ימניים ניאו-ליברליים כמו פורום קהלת מפרסמים ניירות עמדה התומכים בהפחתות מס ומתנגדים להעלות מס על העשירונים העשירים. בעולם, לעומת ישראל, פועלים להעלאות מס על העשירונים העליונים.

בתחילת דצמבר חוקקה ארגנטינה מס עושר חד פעמי שאמור להגדיל את הכנסות הממשלה באמצעות מס על מיליונרים עם נכסים של יותר מ -200 מיליון פזו (2.4 מיליון דולר). המטרה היתה לסייע בתשלום עבור התגובה הכלכלית שלה לקורונה.  ההערכות הן שכ- 9,000 עד 12,000 אנשים מהמאיון העליון ישלמו את המס, שהממשלה מקווה שיגיע לכ- 3.7 מיליארד דולר.

בבריטניה קראה נציבות מיסוי העושר  להטיל מס עושר חד פעמי. לפי הצעת הנציבות יוטל מס של 1% לחמש שנים על הון אישי מעל 500,000 לירות שטרלינג. המומחים העומדים מאחורי הדו"ח טוענים כי מס מסוג זה יכול לגייס 260 מיליארד ליש"ט (כ- 348 מיליארד דולר) בחמש שנים. אם בסיס המס יהיה הון אישי של 2 מיליון ליש"ט, הוא היה מגייס 80 מיליארד ליש"ט. מחברי הדוח מציינים כי מיסים חד פעמיים נחקקו תחת ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר וגם ראש הממשלה טוני בלייר.

בחודש יולי חתמו 83 מיליונרים מארה"ב, בריטניה, גרמניה, ניו-זילנד, קנדה, והולנד, הקוראים לעצמם "מיליונרים לאנושות", על מכתב פתוח לממשלות שלהם. במכתב ביקשו מהן "להעלות מיסים על אנשים כמונו. מיד. באופן מהותי. ולתמיד".

"So please. Tax us. Tax us. Tax us. It is the right choice. It is the only choice .raise taxes on people like us. Immediately. Substantially. Permanently.”

"אז בבקשה. הטילו עלינו מיסים, מסו אותנו. מסו אותנו. זו הבחירה הנכונה. זו הבחירה היחידה.האנושות חשובה יותר מכספנו."

הפוסט המחקר שמוטט את התאוריה הכלכלית הפופולרית בעולם הופיע ראשון בהכלכלה האמיתית