הכלכלה שאחרי הקורונה לפי מריאנה מזוקאטו

מגפת הקורונה העולמית חשפה את התוצאות של עשרות שנים של קפיטליזם בלתי מוגבל והתקפות עסקיות על השלטון, מאות אלפי מתים ואי שוויון מסיבי המאיים להרוס את הדמוקרטיה האמריקאית. במקום 'עסקים כרגיל', תאגידים ומנהיגים צריכים להשלים עם 'רגע הקורונה' שלהם. האם הם ישתנו ויתפתחו כדי לסייע ביצירת חברה צודקת וקיימת יותר, בשותפות עם הממשלה במקום לכרסם בה בהדרגה? או שהם ימשיכו לומר שאם זה באמת חשוב אנחנו נעשה משהו חדש – אבל מאוחר יותר?

מריאנה מזוקאטו, היא פרופסור לכלכלה העומדת בראש "המרכז לחדשנות ולהכוונה ציבורית" של אוניברסיטת UCL בלונדון, ומהכלכלנים החשובים והמשפיעים כיום בעולם. בסדרת מאמרים שפרסמה מזוקאטו מאז פרוץ משבר הקורונה, ב'ניו יורק טיימס', ב'טיים', ב'פיננשל טיימס', ב'גארדיין' ב'פרויקט סינדיקט', ב'פורין אפיירס' ובעיתונים ובאתרים נוספים, היא טוענת כי משבר הקורונה חשף מספר פגמים מהותיים באופן שאנחנו מיישמים קפיטליזם. בין השאר: עליית 'כלכלת החלטורה', אי-היציבות הגוברת של העבודה, הידרדרות כוח המיקוח של העובדים, עבודה ביתית שאינה אפשרות ריאלית עבור מרבית העובדים, ועצמאיים שמוצאים עצמם ללא סיוע אמיתי ונותרים לחסדי המשבר הכלכלי.

לאחרונה, ב-13 לנובמבר, הודיע ארגון הבריאות העולמי על הקמת "מועצה לכלכלת בריאות לכולם" הרואה בהשקעה במערכות בריאות מקומיות ועולמיות השקעה בעתיד, שתהפוך את הכלכלות ליותר בריאות, יותר מכילות ויותר בנות-קיימות. בראש המועצה תעמוד מריאנה מזוקאטו הרואה שיש לממשלות תפקיד מרכזי ביציאה מהמשבר.

עם ההודעה על הקמת המועצה אמרה מזוקטו:

'אנו נמצאים היום במספר משברים: כלכלי, אקלימי ובריאותי. אם נמשיך להטליא טלאים, ל'סתום חורים' במערכת בכל פעם, תמיד נהיה צעד אחד מאחור. אני שמחה לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם ד"ר טדרוס [מנכל ארגון הבריאות העולמי] על סדר יום כלכלי פרו-אקטיבי של בריאות לכל, לעצב את הכלכלות שלנו כך שהרווחה וההכלה יהיו במרכז הדרך בה אנו יוצרים ערך, מודדים אותו ומפיצים אותו'.

העולם אחרי הקורונה לפי מזוקאטו

לפי מזוקאטו, הקפיטליזם מתמודד עם לפחות שלושה משברים גדולים. משבר בריאות שנוצר על ידי מגפת הקורונה, הצית במהירות משבר כלכלי עם השלכות שעדיין לא ידועות על היציבות הפיננסית, וכל זה על רקע משבר אקלים שאי אפשר להתמודד עמו באמצעות 'עסקים כרגיל'. משבר משולש זה חשף כמה בעיות באופן שבו אנו מיישמים קפיטליזם. את כולן יש לפתור במקביל להתמודדות עם מצב החירום הבריאותי המיידי, אחרת נפתור בעיות במקום אחד תוך יצירת בעיות במקומות אחרים.

זה מה שקרה עם המשבר הפיננסי ב -2008. קובעי המדיניות הציפו את העולם בכספים ללא תנאי, ולא הניחו את הבסיס ליציאה בת-קיימא וכוללת מהמשבר דאז. במקום לתמוך בכלכלה הריאלית העוסקת בייצור סחורות ושירותים, עיקר הסיוע הגיע למגזר הפיננסי. הממשלות חילצו את בנקי ההשקעות הגדולים שתרמו ישירות למשבר, וכשהמשק התחיל לפעול שוב, הכסף נשאר במגזר פיננסי שלא היה מכוון למטרה ציבורית ראויה, והתאגידים אלו לקחו לעצמם ולמנהליהם את תוצאות ההתאוששות הכלכלית. האזרחים, משלמי המיסים מצידם נותרו עם כלכלה עולמית שבורה, לא שוויונית ועתירת פחמן כמו בעבר.

אמירה פוליטית ידועה היא 'לעולם אל תיתן למשבר טוב להתבזבז', אבל זה בדיוק מה שקרה. כעת, כשיש משבר חמור עוד יותר, אסור לנו לחזור על אותה טעות.

מזוקאטו מתארת את הרקע למשבר הנוכחי. בעשור האחרון מדינות רבות נקטו במדיניות של צנע. התוצאה הייתה שחיקת אותם המוסדות במגזר הציבורי שאנו זקוקים להם בכדי להתגבר על משברים כמו מגפת הקורונה. לדוגמה, מאז 2015, בריטניה קיצצה את תקציבי בריאות הציבור במיליארד ליש"ט, מה שהגדיל את הנטל על הרופאים בהתמחות, שרבים מהם עזבו את שירות הבריאות הלאומי לחלוטין. בריטניה גם הפחיתה את ההשקעות ארוכות הטווח שנדרשו להבטיח כי מטופלים יטופלו במתקנים בטוחים, עדכניים ומאוישים במלואם. ובארה"ב, שמעולם לא הייתה לה מערכת בריאות ציבורית שממומנת כהלכה, ממשל טראמפ ניסה בהתמדה לצמצם את המימון והיכולת של המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן, ושל מוסדות קריטיים אחרים.

בנוסף, עשרות שנים של הפרטה, מיקור חוץ וקיצוץ בתקציב בשם התייעלות פגעו באפשרויות של תגובות הממשלה למשבר הקורונה. הסתמכות יתר על חברות ייעוץ הביאה להרס הידע והיכולות הממשלתיות ולתלות מלאה בגורמים הפרטיים החיצוניים. במקום זה, עלינו לתת הזדמנויות לעובדי הציבור המבריקים ביותר שלנו לעבוד בכמה מהנושאים המאתגרים, הבעייתיים, והמספקים  ביותר של זמננו.  הפעילות של בתי החולים הציבוריים וקופות החולים בישראל בזמן הקורונה צריכה להיות דוגמה ליכולת הפעולה של ארגונים ציבוריים.

מזוקאטו מציעה גם חשיבה מחדש על שותפויות ציבוריות-פרטיות. לעתים קרובות מדי, סידורים אלה הם יותר טפיליים מאשר סימביוטיים. המאמץ לפתח חיסון לקורונה יכול להפוך לעוד מערכת יחסים חד-כיוונית שבה תאגידים גורפים רווחים עצומים על ידי מכירה לציבור של מוצר שנולד ממחקר במימון משלם המסים. ואכן, למרות ההשקעה הציבורית המשמעותית של משלמי המיסים בפיתוח חיסונים, שר הבריאות והשירותים האנושיים של ארה"ב, הודה לאחרונה כי ייתכן שטיפולים או חיסונים לקורונה שפותחו לאחרונה לא יהיו בהישג יד לכל האמריקנים.

נוסף על בעיות אלו שאנו, דרך הממשלות, גורמים לעצמנו, הרי שהתאגידים הגדולים העבירו כספים בהיקף עתק לבעלי המניות שלהם באמצעות תוכניות לרכישת מניות, במקום לקדם צמיחה ארוכת טווח על ידי השקעה במחקר ופיתוח, שכר, והכשרת עובדים. כתוצאה מכך, משקי הבית התרוקנו מרזרבות כספיות, מה שמקשה על העיסוק בדברים בסיסיים כמו דיור וחינוך.

לפי מזוקאטו, התפשטות הקורונה מבשרת עתיד הולך ומחמיר לכלכלות ולחברות.   המגפה חשפה מספר נקודות תורפה קריטיות: עובדים חיוניים המקבלים שכר נמוך, מגזר פיננסי לא מוסדר, ותאגידים גדולים שהזניחו השקעות לטובת מחירי מניות גבוהים יותר. במקביל, הקורונה חידדה מאוד את הצורך להתמקד במה שחשוב באמת. מסתבר שהאזרחים החשובים ביותר, שאין להם תחליף, הם אלה שעובדים בתחום הבריאות והעבודה הסוציאלית, חינוך, תחבורה ציבורית, סופרמרקטים ושירותי משלוח.

.

להמנע מטעויות משבר 2008

מזוקאטו מציעה להשתמש במצב החירום הנוכחי ובתהליך ההתאוששות ממגפת הקורונה לבנית כלכלה מכלילה ובת קיימא יותר. מדיניות כלכלית – חברתית חדשה שמטרתה הסטת המערכת הכלכלית לעולם חדש שהוא ירוק יותר, מכליל יותר אנשים, ובעל קיימא יותר. הרעיון הוא לא לעכב או לחסום את התמיכה הממשלתית, אלא לבנות אותה כראוי. להימנע מטעויות העידן שלאחר 2008, כאשר כספי החילוץ אפשרו לתאגידים לגרוף רווחים גבוהים עוד יותר לאחר סיום המשבר, אך לא הצליחו להניח את הבסיס להתאוששות חזקה ומכלילה יותר.

הפעם, אמצעי החילוץ חייבים לבוא עם תנאים. עכשיו, כשהמדינה חזרה לשחק תפקיד מוביל, עליה לחשוב ולפעול כגיבור ולא כ'אהבל' נאיבי, שאפשר לנצל אותו. פירוש הדבר לספק פתרונות מיידיים, אך לתכנן אותם באופן שישרת את האינטרס הציבורי לטווח הארוך, לעולם של צמיחה כלכלית חכמה המונע על ידי חדשנות.

חילוצים צריכים לגרום לתאגידים הגדולים, לעסקים, ליצור ערך במקום למצות ערך קיים. למנוע רכישות חוזרות של מניות  על ידי החברות עצמן, ולעודד השקעה בצמיחה בת-קיימא וטביעת רגל פחמן מופחתת.

יש להציב תנאים לתמיכה ממשלתית בעסקים. דרישה שכספי החילוצים הממשלתיים של התאגידים הגדולים יהיו מותנים בשמירה על שכר העבודה, הבטחת שכר מינימום, הפסקת רכישות המניות בחזרה, הפסקת תשלומי שכר ובונוסים מופקעים, תשלומי מס נאותים, הבטחת ייצוג עובדים בדירקטוריונים להתאמת יעדי החברה ליעדי העובדים והציבור, ובאסדרה ותנאים חדשים נועזים בתחום הקניין הרוחני.  לדוגמה, בצרפת החילוץ לתעשיות הרכב והתעופה היה קשור לדרישות להפחתת פליטות. בדנמרק לא ניתן סיוע מהמדינה לתאגידים המשתמשים במקלטי מס.

יש לדרוש מתאגידים המקבלים תמיכות אלו להמשיך ולהעסיק את העובדים שלהם ולהבטיח כי לאחר סיום המשבר הן ישקיעו בהכשרת עובדים ובשיפור תנאי העבודה. כמו בדנמרק, לדוגמה, הממשלה צריכה לתמוך בעסקים במטרה שימשיכו לשלם שכר גם כאשר העובדים אינם עובדים – ובמקביל לסייע למשקי הבית לשמור על הכנסותיהם, ולהקל על עסקים לחדש את הייצור לאחר שהמשבר יחלוף.

מזוקאטו הביאה כדוגמה את 'תור הזהב' של הקפיטליזם – התקופה שלאחר 1945 שבה מדינות המערב כיוונו את הכספים לעבר החלקים הנכונים של הכלכלה. וטוענת שכיום יש צורך במדיניות חדשה כדי לטפל בסיכוני האקלים, לתמרץ הלוואות 'ירוקות', להגדיל מוסדות פיננסיים המתמודדים עם יעדים חברתיים וסביבתיים, ולאסור על פעילות במגזר הפיננסי שאינה משרתת מטרה ציבורית ברורה.

מזוקאטו מציעה תוכנית שתאפשר לקובעי המדיניות לנצל את המשבר:

• הזרמת טריליוני דולרים לכלכלה לצורך התאוששות, חייבת להיות למטרות שיענו לאתגרים החברתיים הגדולים ביותר שלנו: יעדי פיתוח בר-קיימא של האו"ם והסכמי פריס. חיזוק מערכות הבריאות, חשיבה מחדש בתחום ניידות העובדים העתידית, וצמצום הפער הדיגיטלי.
• מעבר מתפיסה של סבסוד לזו של פתרון בעיות. הצבת תנאים לסיוע הממשלתי, כך שהוא יגן על האינטרס הציבורי.
• הקמת בנקי תשתית בבעלות ממשלתית. בנקי השקעות ציבוריים יספקו מימון ארוך טווח לגורמים שיטפלו בבעיות בתחומים שיזוהו בידי מדיניות הממשלה, כמו המעבר לאנרגיה ירוקה.
• מדיניות שתבטיח שפיתוחים שהם תוצאה של השקעה ציבורית, ישמשו ליצירת ערך ציבורי. זה נכון במיוחד כשמדובר בפיתוח, ייצור והפצה של חיסון במהלך מגיפה.
• להקפיא את תשלומי החובות של משקי בית עד לפתרון המשבר הכלכלי המיידי, לכוון את תשלומי תמיכות המזומנים הישירות למשקי בית הזקוקים ביותר, ולבחון בנוסף להלוואות, את האפשרות להקלה בחובות, במיוחד בהתחשב ברמות החוב הפרטי הגבוהות כיום.  
• מתן ערבויות ממשלתיות לתאגידים ועסקים במצוקה, כדי לשלם 80-100% מחשבונות השכר של תאגידים אלו, כפי שעשו בריטניה ומדינות רבות באיחוד האירופי ובאסיה.

מגפת הקורונה חשפה חולשות גדולות בכלכלות הקפיטליסטיות המערביות. כעת, כאשר הממשלות נמצאות במצב של 'מלחמה' בקורונה, יש לנו הזדמנות לתקן את המערכת. אם לא נעשה זאת, לא יהיה לנו שום סיכוי בהתמודדות נגד המשבר הגדול השלישי – התחממות כדור הארץ וכל המשברים הקטנים יותר שיגיעו איתו בשנים ובעשורים הבאים. אנו זקוקים ליותר השקעות בחדשנות, מבינה מלאכותית, לבריאות הציבור ועד לאנרגיה מתחדשת. אך כפי שמזכיר לנו משבר זה, אנו זקוקים גם לממשלות ולמדינות שיודעות להנהיג ולנהל משא ומתן, כך שהיתרונות של השקעה ציבורית יחזרו לציבור.

הפוסט הכלכלה שאחרי הקורונה לפי מריאנה מזוקאטו הופיע ראשון בהכלכלה האמיתית